צחוק הגורל

כבר כמעט 4 שנים שאני כמהה להעלות על הכתב את הסיפור של רפאל.

כבר כמעט  4 שנים שאני מתחילה את הכתיבה ועוצרת כי הדמעות חונקות את גרוני. אני נזכרת בו, ברפאל, איש נעים הליכות שהיה הדוד האהוב עלי. הדוד מאמריקה.

אף פעם לא ממש הכרתי אותו לעומק, אבל הוא תמיד היה שם. נולדנו באותו היום ובהפרש של 30 שנים. אימא שלי תמיד אמרה שהיא כל כך אהבה את רפאל שהיא בחרה להעניק לו אותי כמתנה ליום הולדתו. ומאז, כמעט 30 שנים, היה לנו יום מיוחד שהוא רק שלנו. היום ה-10 לכל חודש מרץ בכל שנה. היינו מתחרים מי מקדים את מי ואף פעם לא מפספסים.

רפאל היה אדם מאוד סגור ומופנם, מן עוף מוזר. שונה בתכלית מהנוף הישראלי. אולי זו הסיבה שהוא בחר לחיות את רוב חייו מעבר לים. המנטאליות הישראלית פשוט לא התאימה לו. הייתה לו אישיות מיוחדת, אצילות שקשה להסביר במילים. כל חייו הלך שבי אחרי החלומות שלו, אבל בדרך שלו.

בגיל 21 מיד עם שחרורו מצה"ל הוא נסע לארצות הברית. שם הוא עשה קורס טייס אזרחי והגשים את החלום להיות טייס. הוא היה טייס באלסקה. הוא חיי ללא פשרות. ללא וויתורים.

ברבות השנים החליט להגשים את החלום "כחול לבן" והתקבל למשרת קפטן של מטוס הדגל של "אל על". הוא הרגיש שאחרי עשרות שנים מעבר לים, 3 נשים ו-3 בנות מקסימום הוא רוצה לשוב למולדת.

הוא הכיר את רונית. בחורה צעירה ממנו, יפייפה. אופייה הרעשני והחצוף כבש אותו והוא התחתן אתה בארצות הברית. כעבור 3 שנים נולד להם תינוק. לא היה מאושר ממנו. יש לו בן שיישא את שם משפחתו. הוא היה כל עולמו.

לפני קצת יותר מ-4 שנים הוא חייג אלי. זה היה חודש יולי. קיץ. לא הבנתי מדוע רפאל מחייג אלי. הוא נשמע קצת אבוד וביקש שניפגש.

הפגישה הייתה עניינית. הוא ביקש להתגרש ברוח טובה מרונית. בלי מלחמות. הוא הבטיח שלילד לא ייחסר כלום. הוא יכול להרשות לעצמו להעניק לו עולם ומלואו. אבל את רונית הוא לא אהב יותר. הוא פיתח אליה שנאה וכל מבוקשו היה להתיר את נדרי הנישואין.

הסברתי לו שאפילו שלא נישאו בארץ כדת משה וישראל הם עדיין יאלצו להתגרש ברבנות כי שניהם יהודים.

ערכנו הסכם הוגן, במסגרתו רפאל העניק לילד ביטחון כלכלי וגם דאג שלרונית לא יחסר כלום. רונית רצתה עוד ועוד מה שגרם לרפאל לשנוא אותה יותר.

לאחר משא ומתן ממושך ומתפשר מצדו של רפאל, משא ומתן אשר טמן בחובו סחיטה ואיומים של רונית באמצעות הילד, הגענו להסכם. הסכם לא הוגן אבל בכל זאת הסכם. רפאל אמר לי שהוא כל כך שונא אותה שהוא מוכן לעשות הכל כדי להוציא אותה מהחיים שלו.

ביום חמישי קיבלנו תוקף של פסק דין על הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. לא היה מאושר ממנו. הוא הסתכל לי בעיניים ואמר "זהו אני חופשי". הזכרתי לו שבהסכם יש תניה סטנדרטית ולפיה ההסכם ייכנס לתוקף רק לאחר סידור גט "לחומרה". המועד לגט נקבע  בבית הדין הרבני ליום שני. הוא אמר לי "זה כבר שטויות, העיקר שהיא תצא לי מהחיים".

ביום שבת (יומיים אחרי) רפאל נהרג. הוא התרסק עם מצנח רחיפה ממונע על חולות ראשון לציון ומת במקום, כאשר הוא עדיין נשוי לה.

קיבלתי את הבשורה הקשה וישר התעשתיאין גט!!! רונית נחשבת לאשתו של רפאל ויורשת לכל דבר!

ברור שאם הייתי נלחמת הייתי יכולה להוכיח בקלות שהסכם הגירושין בתוקף וכי יש לכבדו, חרף העבודה שטרם סודר הגט. וכי ההסכם מוכיח ברחל בתך הקטנה את רצונו של רפאל שהיא לא תירש אותו.

אבל סבי וסבתי ביקשו שאמנע ממלחמות וכיבדתי את רצונם.

כשאמרו לי שהם לא מתכוונים לצאת למלחמה על רצונו של בנם לא כל כך הבנתי. אבל היום במבט לאחור אני מבינה שהיו להם שתי אפשרויות: להאכיל את הזאב הלבן או את הזאב השחור. הם בחרו לאכיל את הזאב הלבן. להשאיר את ירושת בנם בידי אמו של נכדם.

בעוד מספר שבועות נציין 4 שנים ללכתו של הדוד האהוב. דוד מיוחד במינו שחלק איתי יום מיוחד במינו במשך 30 שנים.

מוסר השכלגם אם אתם חושבים שהגורל שלכם בידיכם בלבד וכי יש לכם את הכוח להוביל את חייכם למציאות שאותה אתם בוחרים, שאותה אתם מייצרים, אל תקלו ראש ותערכו צוואה.

הסיפור של רפאל לימד אותי שלא הכל תלוי בנו. רפאל היה איש חזק. היו לו תעצומת נפש בלתי נתפסות. הייתה לו שליטה מלאה על החיים שלו. תמיד סימן מטרות והשיג אותן. אבל אף אדם לא באמת יודע מתי יגיע יומו להיפרד מהעולם. אף אחד לא באמת יכול לתכנן באיזה מצב הוא ישאיר את העולם שהוא יעזוב לתמיד.

רפאל הוא המודל לחיקוי שליהוא חיי את חייו במיצוי שראוי להערצה, הוא הגשים את החלומות שלו ולעולם לא נתן מקום לדעות וביקורת של אנשים.  אצילות הנפש אפיינה אותו בחייו וגם במותו. ימי ההולדת שלי כבר לא יהיו כבעבר. אבל הוא הותיר בי חותם.

המשפט הבא מתאר את החותם הזה על הצד הטוב והמדויק ביותר:

"רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת, וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות" (מרק טווין).

 כך הוא חי. כך הוא מת. וזה גם החותם שהוא השאיר בעולם.

אוהבת אותך דוד יקר שלי.

מאמרים קשורים בנושא:

סגירת תפריט
שינוי גודל גופנים
+ תיאום פגישה