נקמה מתוקה

קשה היה לפספס שהקיץ האחרון עבר עלי בסימן של חיים ומוות. פתאום הבנתי כמה שהחיים שלנו בעולם הזה שבריריים וכמה שבמאית השנייה אנחנו יכולים פשוט ליפול אל מותנו.

פתאום הבנתי כמה המילים שאני כותבת, כאשר אני עורכת צוואה, הן משמעותיות לאחר לכתו של האדם.

פתאום הבנתי לליבם של אותם יקירים שבסופו של יום נותרים רק עם המילים ואיתן הם גם צריכים להתמודד.

פתאום הבנתי שבכל צוואה שאני עורכת יש הרבה יותר בין השורות, מאשר בשורות עצמן. שכל צוואה מגוללת בתוכה סיפור חיים וגם סוג של "סגירת חשבונות".

פתאום נזכרתי בסיפור חייו של אופיר.

אופיר ביקש לשכור את שירותיי לעריכת צוואה. ביקש שאגיע אליו הבייתה כי הוא עבר תאונת דרכים ומרותק לכיסא גלגלים.

עוד בחניית הוילה שבמושב במרכז הארץ,  הבנתי שעריכת הצוואה תהיה משימה מעניינת מאוד. ה"אופר" קיבלה אותי בסבר פנים יפות ואפילו סייעה לי להוריד את המעיל, בקלות ניתן היה לחוש את החימום הריצפתי שריחף כלפי מעלה,  נברשות עצומות כיסו את התקרות הגבוהות, אריחי שיש גדולים במטבח שצופה לסלון רחב ידיים עם חלונות גדולים שצופים לבריכה אולימפית וגינה מטופחת.

חמשת ילדיו של אופיר ישבו בסלון הבית, כולם הביטו עלי והמתינו שאתחיל לכתוב את מוצא פיו של אביהם.

אבל האבא שתק ואני מיד הבהרתי שלא אערוך את הצוואה בנוכחותם.

הם לא הספיקו לצאת מפתח הדלת ואופיר כבר אמר לי: "75% מהרכוש שלי אני מוריש לשגיב, הבן השלישי.

הסברתי לו שמדובר במיליונים ושאני לא נוהגת לערוך צוואות "מדירות", הוא ענה ביהירות שדווקא התאימה לו: "אני משלם לך ולא את לי ולכן את תכתבי מה שאני מצווה. בצוואה שלך תכתבי מה שבא לך".

שתקתי והתחלתי לכתוב. במשך שעתיים שלמות הוא הכתיב הוראות מפורטות בהתייחס לאופן החלוקה של רכושו, הקפיד שאף אחד מילדיו, מלבד שגיב,  לא יקבל ולו שקל אחד מכל ההון העצום שצבר בחייו.

ההוראות היו מפורטות ומוקפדות בדיוק כמו הבית שלו. כל אחד מ-9 הנכדים שלו קיבל מימון מלא של לימודים ודירה (הוא כמובן לא שכח גם את אלו שעתידים להגיח לעולם), שלושת אחיותיו שתמכו בו וסעדו אותו בכל תקופת השיקום, רינה האחות בבית לוינשטיין שלא ויתרה לו גם כשכל כך רצה להתייאש, סימונה חברת הילדות שהגיעה לבקר בבית החולים כל יום שלישי עם סיר אוכל חם, גילעד החבר מהצבא, שמאז שנפצע הוא היחיד שמסכים לצאת איתו לטיולי נכים אתגריים בעולם.

ושגיב, הבן השלישי מתוך 5 ילדים שקיבל 75% מכל ההון שלו. היחיד שלא נטש לאחר הגירושין מהאם והיחיד שהיה ונשאר. כי כל שאר הילדים חזרו רק לאחר שהריחו את הירושה הקרבה.

בין שורות הצוואה, שהתפרשה על 6 עמודים, פתאום הקצוות החלו להתחבר והנקמה הייתה שזורה כחוט השני לכל אורכה.

לפני חודש וחצי שגיב שם קץ לחייו ואני קיבלתי זימון לעדות בתביעת ההתנגדות לצוואה שהגישו ארבעת האחים האחרים.

תזכרו- צוואה היא לא פלטפורמה "לסגירת חשבונות". תנסו לסגור את החשבונות בעודכם בחיים במקום לסחוב איתכם את הכעסים אל קבר. כל מה שנשאר לילדים האלה הם סימני שאלה שכנאה לעולם לא יקבלו עליהם תשובה.

מאמרים קשורים בנושא:

סגירת תפריט
שינוי גודל גופנים
+ תיאום פגישה