מאחורי כל ילד שמאמין בעצמו נמצא הורה שהאמין בו קודם

שיחה בין 2 אבות:
אומר האבא האחד לשני: "מי הבת שלך? זו שכל הזמן נופלת?"
עונה האבא השני: "לא, הבת שלי היא זו שכל הזמן קמה".

 לפני 4 חודשים איבדתי את האדם היקר מכל. אבא שלי. (יש עוד כמה "יקרים לי מכל").

אבל לפני שהוא השאיר אותי פה בעולם בלעדיו, הוא הספיק ללמד אותי כל כך הרבה במשך 3 עשורים שלמים.

אם יבקשו ממני להגדיר את אבא במילה אחת – המילה תהיה – מצוינות.

בבית שלי החינוך היה צבאי. אבא היה רב חובל בחיל הים, וכל הילדות שלי מילאה אותי תחושת חמיצות של "למה דווקא אני נדפקתי עם אבא כל כך קשוח".

שעת החזרה הבייתה הייתה תמיד חייבת להיות מדויקת, אמינות תמיד לפני הכל, ועיגולי פינות היו מחוץ לתחום, מצוינות הייתה אצלו דרך חיים. בכל דבר.

כשסיימתי את השירות הצבאי וביקשתי כסף לטיול הוא אמר לי: "הכסף היחיד שתקבלי ממני הוא כסף לעשות כסף". הבטתי בו בתמיהה בלי להבין למה הוא מתכוון. והוא השיב לי: "הדבר היחיד שאממן לך, זה את שכר הלימוד".

וכך היה, עבדתי שנתיים עד שהצלחתי לחסוך מספיק לטיול, ומיד עם שובי הוא קיים הבטחתו ומימן את לימודי התואר הראשון שלי במשפטים.

אלה היו אבני היסוד בחינוך שלי ושל האחים שלי. אחריהם כמובן שבאו גם אהבת המולדת, כבוד האדם, רעות ועוד יסודות שהופכים אותנו מאנשים לבני אדם.

אבל בתור ילדה הרגשתי ש"נדפקתי". ככל שבגרתי הבנתי שהצבת הגבולות שעליהם אבא כל כך התעקש, נותנים את פירותיהם בשלב הבגרות.

ההתחייבות שלי למצוינות כלפי עצמי, הפכה את החיים שלי לאיכותיים במידה ניכרת.   

פתאום הבנתי למה אבא אמר לי תמיד- "לוותר לעצמך זה להסכים להיות בינוני". החדרתי את ההתחייבות למצוינות בכל תחומי החיים שלי. בעיקר במקצוע שלי. הבנתי שאם אהיה פחות ממצוינת – אהיה כמו כולם. וכמו כולם יש הרבה.

אבא לימוד אותי לא להתפשר, לא לוותר, להילחם עד הסוף, גם אם הדרך נראית בלתי אפשרית, כי כדי להגיע לפסגות אי אפשר לקחת מעלית. צריך לעלות מדרגה מדרגה, להרגיש את הקושי האמיתי ולחוות על הבשר את הכישלונות, את הטעויות, את הכאב שבנפילה.

הוא אמר לי – אל תפסיקי לעולם ללמוד, אל תפסיקי לעולם להיות סקרנית, אל תפסיקי לעולם להשתפר. ותמיד תשאלי את עצמך: "אם מה שאת עושה היום, מקרב אותך למה שאת רוצה להיות מחר".

אבא שלי, מודל לחיקוי שלי, זה שכל מה שעשה עשה הכי טוב. תפס תמיד את זווית הצילום הטובה ביותר, הכין תמיד את הקפה בדיוק המושלם, היה השייט הכי טוב, המפקד הכי טוב, המדריך הכי טוב ובעיקר היה האבא הכי טוב. זה שהתעקש להפוך אותי ואת האחים שלי לבני אדם.

תודה לך אבא על 3 עשורים של למידה, 3 עשורים של השראה, 3 עשורים של חינוך למצוינות. כי עד הרגע שהלכתי לי לא הפסקתי ללמוד ממך איך להשתפר.

מאמרים קשורים בנושא:

סגירת תפריט
שינוי גודל גופנים
+ תיאום פגישה