"אני נרעד מהמחשבה כי בבוא יומי יהא עלי לפגוש בכל אותם מצווים אשר את רצונם עלי אדמות סיכלתי בפסקי דין שנתתי"

תיקי ירושות הם  התיקים הכי קשים והכי מסובכים עבור עורך דין, עבור יורש ובטח עבור שופט.

השופט חשין תיאר את התחושות שמלוות שופט שדן בתיקי ירושות באופן מדויק:

"אני חייב להודות, כי בכל פעם שצוואה באה לידי, זע משהו בתוך ליבי. בצוואתו של אדם גלומים לעיתים מיטב שאיפותיו ובחירי חלומות חייו, ולעולם מלווה אותך ההרגשה העגומה, כל הנה היה אדם ואיננו, ומכל הווייתו, מכל עוצמתו, נשתיירו רק גיליונות נייר אלה. ואתה – שהנך זר למנוח, ולא עמדת מקרוב על ארחות חייו ועל מאווי לבבו, אתה מצווה להחליט ולקבוע אם יקומו ויהיו דברי המת, ואם יהיו כלא היו."

בחינת תוקפה של צוואה היא אחת המשימות הקשות שמוטלות על כתפיו של שופט. כל כך הרבה רבדים יש לדיון סביב צוואה. בחינת הצורה,  הפגמים, התחקות אחר רצונו האמיתי של המצווה, השפעות חיצוניות ועוד.

מסמך הצוואה יש בו מן נשמתו של אדם שזועקת החוצה. על אף היותו מסמך משפטי, חבויים בו, לעיתים בין השורות, תקוותיו, רצונותיו וניסיון אחרון של אדם להותיר חותם על האנשים שמשאיר אחריו.

אורן היה בן 75 כאשר הלך לעולמו.  הוא השאיר צוואה מסודרת בת 8 עמודים עם הוראות מפורטות  מה יעשה בכל רכושו לאחר מותו.

לכל הוראת צוואה הייתה סיבה. לכל חפץ, כסף, נכס ורכב הייתה כתובת מדויקת. הוא לא השאיר בדל של רכוש יתום.

לדוגמא, אורן ציווה שמיד לאחר מותו יפתח חשבון נאמנות שינוהל על ידי בנו הבכור וישמש "קרן לעת צרה" עבור ילדיו. הוא גם הגדיר בדיוק את אופי "הצרות".

הוא ייעד סכום כסף לטובת לימודים אקדמאים לכל אחד מנכדיו (אלה שנולדו וגם אלה שעתידים), בהוראה אחרת, הוא ציווה את שעון היוקרה שלו לחתנו ואת מכונית האספנות שלו ציווה לבנו האמצעי.

קריאת הצוואה לא השאירה מקום לספק, אורן חשב על הכל, ולא השאיר שום אדם שהיה נוכח בחיים שלו "מקופח" לאחר מותו.

אבל רונה, חשבה אחרת. רונה הייתה בתו של אורן, שנולדה מרומן מחוץ לנישואין שניהל בשלהי שנות ה-40 לחייו. במסגרת הסכם הפשרה אליו הגיע עם אימה של רונה, קנה אורן דירה בת 5 חדרים ורשם אותה על שם רונה. ובכך הרגיש שתמה חובתו כלפי הילדה שנכפתה עליו.

רונה כאמור הייתה יורשת על פי דין והיה לה אינטרס ממשי לבטל את תוקפה של הצוואה ולרשת את אביה.  

היא הגישה התנגדות לצוואה בשל פגם צורני וטענה שהעדים לצוואה לא חתמו על המסמך באותו המועד שחתם עליה אורן.

כידוע, צוואה בעדים היא אחת הדרכים הנפוצות לערוך צוואה. שלושה מרכיבי יסוד: מצווה, כתב, שני עדים.

צוואתו של אורן הייתה בכתב, על הצוואה היו חתימותיהם של אורן ושני העדים. טענתה של רונה, במסגרת התנגדותה הייתה, כי התאריכים של חתימת המצווה (אורן) וחתימת אחד העדים אינם תואמים.

רונה ביקשה צו מבית המשפט שיאפשר לה להוציא מחברת הסלולר איכון של מיקום הטלפון הנייד של שני העדים, ובכך הוכיחה את טענתה. תוצאות האיכון הראו שאחד העדים לא היה נוכח פיזית ביום ובשעה שבו חתמו על הצוואה אורן והעד השני.

ברור לנו שלרונה היה אינטרס לבטל את הצוואה ובכך לזכות בנתח שמן מהרכוש הרב שהשאיר.

אבל אורן ביטא את רצונו בפירוש. ורונה לא הייתה חלק מיורשיו והזוכים ברכושו.

ההליך המשפטי היה ארוך. במהלכו אני בטוחה שאורן התהפך בקברו מספר רב של פעמים. כעבור שנה וחצי הצלחנו (אני ויורשיו – הזוכים על פי הצוואה) להוכיח לבית המשפט (באמצעות עדויות של קרוביו) שאורן נישל את רונה מצוואתו באופן מכוון ושחרף הפגם הטכני בצוואה, יהיה זה צודק וראוי לקיים את רצונו המפורש.

השבוע ניתן פסק דין במסגרתו הכשיר בית המשפט את הפגם בצוואה, נתן צו לקיומה, ופסק הוצאות כנגד רונה.  

מוסר השכל: רצונו של אדם – כבודו. 

סגירת תפריט
שינוי גודל גופנים
+ תיאום פגישה